<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ד</h1>
<h2>דף נז.</h2>
על היין להטיב לא ידעתי, מה אשיבך הכרתי והפליתי אלופי ומיודעי ה"ר יעקב. בדבר היין, מאין הרגלים להתיר, דלא פליג רבנ' בין תוחב קנה ביין, בין מושך מן היין, רק בזריק' התירו [ס' ע"ב] כל שבזב טהור וכו'. ואפי' לדברי השאילתו' ור"ח וה"ג ור"ת, דל"ג ברישא דלולבא, הכא אסור, דאיכא כוונת נגיע' דידע דנגע. ואי משום שהגוי אומ' שלא ידע שנגע ביין, שהיה סבור דפגע ולא נגע, דברי הגוי לא מ(ו)עלי' ולא מורידי' ולא שרינן, אלא שהיה סבור דהוא מים ומחשבתו ניכרת, כי ההיא דר' יוחנן בן ארזא [נ"ח ע"א], איפשר רבנ' כי הני חמרא שתו, ואמרו לדידי תא אשקיאן, אבל הכא [ליתא] הוכח', (וכ"ש) [וזה] שהוא אומ' כן לאישתמוטי, כדי שלא יקפידו עליו. סוף דבר חזרנו על כל צדדין, ואין בי כח להתיר והמתיר עליו להביא ראיה. ושלום מאיר בר ברוך.
